אי הודאות הקיצונית השוררת כיום בשווקים –או בלשון דה מרקר כש "כלום לא ידוע"– מייצרת דילמות לא רק למשקיעים אלא גם לאנשים כמוני שאמורים לייעץ ולכוון.
כך קרה כאשר פנה אליי בעל עסק בן 30 וביקש להפקיד 100,000 ש"ח בתוכנית השקעה שתניב לו 10% לשנה, כאשר את המימון לכסף ביקש לבצע באמצעות הלוואה מהבנק.
"אני לא מרגיש נוח עם הכיוון", אמרתי.
"למה? הרי אקבל 10% לשנה רווח ובריבית דריבית. בקלות אחזיר את ההלוואה ואשאר עם הרווח", ענה.
זה המקום להגיד, שאכן במסלולים המנייתיים הקופות להשקעה ידעו לייצר עד כה ממוצעים של 10% ריבית שנתית שזה אומר הכפלה של הכסף הצבור מדי 7 שנים, אבל אין זה אומר שכל שנה תהיה תשואה כזו. ומה עם זמני מפולת?
זה הזמן שלי לשאול 2 שאלות שיקבעו את התשובה שלי לבקשה:
1.מה טווח הזמן להשקעה? אם הלקוח ישיב לי 5 שנים ומעלה אמשיך בתהליך כנראה, אך אם יגיד לי שאיננו בטוח או שאפילו ייתכן ויזדקק לכסף בשנה או בשנתיים הקרובות, ייתכן שדבר זה ישנה לגמרי את המלצתי.
2.שאלת מיליון הדולר- איך תגיב במקרה של מפולת חלילה, כאשר לצורך הדוגמה, הקופה תרד זמנית ב-30% והשוק יכנס לסחרור כזה שייקח לו כמה שנים לחזור ?
לשאלה הראשונה השיב הלקוח שייתכן שיזדקק לכסף בשנתיים הקרובות, ולשאלה השנייה הודה שיהיה לו קשה לחוות הפסד משמעותי. מכאן ההמלצה כשהכיוון שלי היה מאד ברור.
הלקוח הבין אותו לבד כבר כשהשיב לשאלות שלי, ולא שכח להודות לי. הוא חזר על דבריו שהוא מעריך מאוד את ההדרכה המקצועית והסבלנית אבל בעיקר את האכפתיות. ואלו הרגעים שאני יודע שהצלחתי.