בפודקאסט דיברתי גם על אחת ההתלבטויות הכי אנושיות שיש עם כסף. מצד אחד, בא לי לחיות עכשיו. לטייל, ליהנות, להגיד כן לדברים, לקחת את המשפחה לסופשים, לפרגן לעצמי בלי רגשות אשם. מצד שני, אני לא רוצה להגיע לגיל 65 ולגלות שבדיוק כשיש לי זמן, אין לי את המשאבים. לא בא לי להתעורר מאוחר מדי, אחרי שנים של עבודה, ולהבין שהחופש שתכננתי נשאר על הנייר.
ופה נכנס המשפט שאני חוזר עליו המון: הכל מתחיל ונגמר באיזון. כי אם חיים רק את היום, אפשר למצוא את עצמנו בעוד 25 או 30 שנה בלי תכנון ובלי רשת ביטחון, עם קבלת החלטות תחת לחץ, ועם תחושה שהכסף מנהל אותנו ולא להפך. ואם חיים רק את העתיד, דוחים את החיים עצמם, מפספסים חוויות, ונכנסים למוד של חיסכון אינסופי שמרגיש כמו עונש.
מה הפתרון בעיניי? להתחיל מלהפוך את זה למשהו מדיד וברור. להגדיר מטרות גם של היום וגם של העתיד, ואז לבנות דרך שמאזנת בין שתי התקופות. זה בדיוק תכנון פיננסי טוב: לא לחנוק את ההווה, אבל גם לא להמר על העתיד. לא לחשוב במונחים של או או, אלא של גם וגם.
אחד הדברים שהכי עוזרים הוא לעשות סדר: מה ההוצאות הקבועות שלנו, מה ההוצאות המשתנות, ומה הסכום החודשי שאנחנו יכולים להפנות לבניית עתיד בלי להרגיש שאנחנו חיים על אדים. לפעמים מספיק שינוי קטן כמו להפסיק דליפות, לייצר תקציב גמיש, ולהחליט מראש על מסגרת של הנאות. כן, ממש להכניס לתכנון גם בילויים, טיסות וחוויות. כי אם זה לא בתוכנית, זה תמיד מרגיש אשמה.
ואז מגיע החלק החשוב: לבנות מנגנון שמשרת אותנו אוטומטית. חיסכון שעובר בתחילת חודש ולא בסוף, חלוקה נכונה בין מטרות קצרות טווח למטרות ארוכות טווח, ותיק שמתאים לאופי שלנו, לסיכון שאנחנו באמת מסוגלים לשאת, ולמטרות החיים שלנו. כשזה בנוי נכון, אין צורך להיות גאון פיננסי. צריך להיות עקבי, ולהבין למה עושים את זה.
כסף הוא לא המטרה. הוא כלי. והוא גם כלי שמייצר בריאות ושקט. מחקרים ממש מראים את הקשר הזה: כשיש יותר יציבות כלכלית, יש פחות סטרס, פחות חיכוך בבית, ויותר תחושת שליטה. ולכן המטרה היא לחיות טוב עכשיו ועדיין להשאיר מספיק כדי לעמוד בדברים שבאמת חשובים לנו בהמשך: עצמאות, ביטחון, משפחה, נכדים, בריאות ועוד.
אם יש משהו שהייתי רוצה שיישאר מהשיחה הזו, זה המשפט הבא: איזון הוא לא פשרה, הוא אסטרטגיה. הוא הדרך היחידה ליהנות מהחיים בלי לפחד מהעתיד, ולבנות עתיד בלי לוותר על ההווה.